חיפוש אחר שקט פנימי
איך תקופה סוערת בחיי הובילה אותי לבית ספר בו מצאתי שקט פנימי
המסע לעבר השקט שבפנים
הוא עומד למות.
אני מחפשת להרגיש,
אבל הרגשות מוסתרים.
המחשבות מבולבלות, תזזיתיות.
העייפות מכסה אותי.
והשקט שבפנים חבוי
העיניים בוהות בצג,
לא בזה של המוניטור ליד המיטה,
אלא בלפטופ, במצגת שעלי להכין.
הן לא רואות דבר.
המבט שלהן פונה פנימה, מגשש בחשיכה
השקט הרי קיים היכן שהוא,
לפחות מזיכרון של פעם…
היד נעה מעצמה, מושטת לעברו, נוגעת בידו.
לפתע ניצת הבזק, מחיים אחרים.
אני נכנסת הביתה, והחיוך מאיר את פניו.
אז כמו עכשיו, פניו היפים של אבי קורנים.
ואני חשה גל חום שממוסס לי את הלב,
מתרחב בכל בית החזה.
דמעה של געגועים אליו, אולי אלי?
הפחד דוקר.
הוא באמת עוזב?
אמא פעם אמרה שהוא הסלע.
גם סלעים בסוף נשברים.
השקט אצלי מאיים גם הוא להתרסק..
אי שקט פנימי מנהל אותי
מתבוננת בעצמי מהצד:
ישובה, הגב כואב על הכיסא הנוקשה.
מחשבה חולפת, ״חייבת לסיים את המצגת״.
מחשבה נוספת, “זה מה שחשוב עכשיו”?
התכווצויות בבטן, וברקע, רחוק,
הזמזום השקט, הקבוע של המתח.
אי שקט פנימי שבגוף שולח צפצופים ללב
השאלות נעות במעגלים.
ולי אין דרך לעצור אותן.
נעה בין עבר לעתיד.
נדמה ששום דבר בתוכי כבר לא מסודר.
האם אי פעם היה?
אבא שלי מת.
המתח שבתוכי מתגבר.
אני מתכחשת לו, והשיער שלי נושר.
אי שקט פנימי הופך אותי לחסרת אונים
קשה לי לישון בלילה.
קשה לי לקום בבוקר.
מתגבשת בי שאיפה חדשה:
להכיר עצמי טוב יותר.
בנוסף, משאלה. למצוא שקט.
זה הופך לקיומי.
חבר מספר על בה”ס למודעות.
על עבודת התפתחות.
מפגשים עם קבוצת לימוד
והנחייה של מורה יוצא דופן.
מוצאת עצמי מסוקרנת כשהוא מספר על רעיונות חדשים,
פרקטיקות ותרגולים מיוחדים
שמלמדים להגיע לשקט פנימי. לאיזון.
איזון בין גוף, רגש ומחשבה.
שומעת גם מילים כמו “בהירות”, ו”נוכחות גבוהה”.
מצפן פנימי מושך אותי לשם.
כמו ספינה שרואה את המגדלור
ומוצאת את דרכה לנמל.
מתחילה דרך חדשה שיש בה שקט, שלווה
בקפה, היא שואלת למה אני רוצה להצטרף לבית הספר למודעות.
ואני עונה לה שאני מעוניינת בפשטות
“להבין טוב יותר את עצמי”.
רואה בי חלקים מתחלפים.
מרגישה זרה לעצמי.
וכשהיא מהנהנת אני מוסיפה
שאולי ישמע מעט טריוויאלי,
אבל אני מחפשת מצב פנימי של שקט, שלווה
כזה שלא משתנה כל דקה,
אלא חדש, וקבוע שידלוק בי בעצמה.
משהו בי כבר יודע שזה המצב היחיד
שיאפשר לי חיים של חירות אמיתית ושמחה.
אני פוגשת אנשים חדשים. קבוצת עבודה.
קוראת רעיונות ״חדשים ישנים״.
הם מסתוריים ומרתקים אותי.
מרגיש כמו לפגוש חבר רחוק. אהוב.
לעיתים הם פועמים בקצב אחד עם הלב שלי.
יש בי חלק שמתרגש מהחידוש, מעט מבולבל,
ובעיקר מזהה בתוכי רצון עמוק להירגע.
להירגע. להתבונן. להיות מאושרת.
אני לומדת להירגע.
בבוקר, הגוף מתיישב מעצמו למדיטציה.
שם בדקה אחת, לעיתים ספורות,
השרירים נרגעים,
המתחים מתמוססים
והמחשבות מאטות.
ואני מרגישה.
רגיעה, שקט, שלווה.
לומדת איך להעמיק עוד צעד פנימה.
להישאר רק עם הנשימה.
בהירות חדשה נוצרת למצבים ישנים
שם אני גם חשה איך החושים מתחדדים.
ההישארות עם הנשימה גם עוזרת לי לשחרר,
להתנתק קצת מכל מה שקורה בחוץ.
להתנתק. להתרחק להיות נחושה.
רואה לפתע את התלות שלי.
התלות בחינוך, בהרגלים
במה שהיה או יהיה בחדשות, בסביבה
במה שאמרו או יגידו במשפחה, החברים.
רואה את הצורך הזה,
בהכרה מצד האחרים.
הכנות הזו כואבת.
היא מאירה פינות חשוכות, נסתרות.
ואני מתבוננת.
יש בי החלטה להתנתק.
להתרחק מהתלות.
נחישות להפוך לחופשייה, לאדון לעצמי.
אני מתחילה להבין מה באמת חשוב לי
וזה מרגיע.
זה גם מאפשר לי להמשיך להתבונן
על עצמי, מהצד.
בצורה נקייה כמעט ניטרלית
ללא שיפוט. ללא תיוג.
להתבונן במחשבות המעגליות, בדמיון, בפחדים.
ואני מזהה הרגלים, תשובות אוטומטיות,
תבניות, שחוזרות בוקר וערב.
חיים שלמים.
זו בהירות חדשה שנוצרה.
והחלק הזה שבי רואה גם את הרעש
ומלמד אותי להיכנס למצב חדש של שקט, שלווה
אני מרגישה שמחה עדינה, פשוטה.
האי-סדר מתחיל סוף סוף לפגוש סדר.
אני חדשה ומגיבה לחיים בצורה חדשה כי יש בי שקט פנימי
הוא מתנצל. נאלץ לפטר, החברה בקשיים.
העיניים שלו מושפלות.
אני מחייכת והוא מופתע.
גם אני מופתעת מהקלילות שנולדה שבי.
נדמה שהשקט שבחדר מהדהד
עם השקט הפנימי אצלי.
אני מודה לו, ובעיקר לעצמי.
על הרגע הזה.
ההזדמנות להיות חדשה.
להפוך לחופשיה.
החופש שמתחיל פנימה
יוצא גם החוצה. עצמאות עסקית.
בוחרת להקשיב ללב ולעסוק במה שאוהבת.
ועל הדרך מבקשת ממנו
גם לאהוב את עצמי קצת יותר.
“העושר האמיתי הוא במערכות היחסים” – פטריציו פאולטי
השקט הפנימי מאפשר הקשבה חדשה
וכתוצאה מההקשבה, תקשורת יותר טובה
עם עצמי, והסביבה.
אני נוכחת בכך שמערכות- היחסים השונות בחיי
הן העוגן, וגם המפתח לגן הפריחה שלי.
ואני מבינה לעומק את המשפט “אני הוא האחר” (פטריציו פאולטי)
ונחושה לפעול ולהביא יותר ערך, לעצמי ולכל מי שסביבי.
כתוצאה המעגלים שלי מתרחבים.
הקשרים האישיים והמקצועיים
מעמיקים הופכים למשמעותיים יותר.
לומדת שישנם חוקים.
וברגעים של נוכחות
חווה סוג של קסם.
משתאה להיווכח, כל פעם מחדש
איך ללא מאמץ
הדברים בפשטות מסתדרים.
ביומיום, לומדת ומתרגלת פרקטיקות חדשות
כמו “תנועה מודעת”, פרקטיקה עתיקה
שמובילה להרמוניה בין גוף רגש ומחשבה.
פוגשת יותר ויותר רגעים של שקט פנימי.
אהבה לעצמי.
ואז גם מדגישה את הקלילות, את השמחה.
מתבוננת בחיכוך, בקושי, בחששות.
לומדת להירגע. להתבונן ולעיתים גם לשנות.
לברוא לעצמי מציאות חדשה, בדיוק כזו שאני רוצה.
בעין הסערה, באמצע הבלבול וחוסר השקט הפנימי
בוחרת להקשיב לאינטואיציה פנימית
שכבר יודעת על חיים אחרים.
שם, במפגשים השבועיים של בית-הספר
מתחילה לקבל תשובות לכל השאלות שבתוכי
זה בית ספר אחר, ויש המחפשים אחריו שנים
הוא מושתת על ידע עתיק, ידע מודע
ושם לומדים, באמצעות מורה, רעיונות ישנים-חדשים.
שם גם לראשונה נחשפת לפרקטיקות חדשות
והלימוד הופך לחוויה המערבת את כל החושים, הרגשות, המחשבות.
לומדת להטיל ספק בהכל,
להתבונן בצורה ניטרלית ללא שיפוט
לתרגל מדיטציה בת דקה,
ללמוד “תנועות מודעות” –
פרקטיקה עתיקה שמאפשרת
להגיע להרמוניה בין גוף רגש ומחשבה.
בזכות אותן הפרקטיקות והרעיונות
אני מצליחה לעשות מעברים פנימיים
לבחור בתגובות אחרות, רגשות שונים, פעולות רצויות.
אני לומדת לזהות נקודות התייחסות חדשות
לראות בבהירות תהליכים שלמים.
הם מאפשרים לי לנווט גם בהמשך
לחזור עליהם גם במצבים אחרים, לא מוכרים.
תהליכים שהם מעין “הוראות הפעלה פנימיות”
שמלמדים ומאפשרים לי להיות בפשטות
ממוקדת, ברורה עם עצמי,
ושלווה יותר ביומיום שלי.
אני מתחילה לשאול עצמי שאלות
ולבדוק עם עצמי מה באמת חשוב לי
מה אני באמת רוצה.
והתשובות מתייצבות מאליהן מולי
וזה מאפשר לי להפיק מצב חדש בתוכי.
מצב של שקט פנימי.
יש בי מרחב חדש של חופש.
של שמחה, קלילות, והרבה הודייה.
