דפנה טל, התפתחות אישית

ההתפתחות והלימוד נמצא בכל עשייה שלי, מהרגע שאני מתעוררת, עד לרגע שאני הולכת לישון. אלו המשקפיים דרכם אני מביטה על החיים ואל החיים. מגוון הכלים שאני מקבלת בבית הספר הוא עצום. השתניתי כל כך!!! אנסה לתת כמה דוגמאות, וגם אלו, מרגיש לי, שהן טיפה בים, כי יש אינסוף

מאדם חסר עמוד שדרה הפכתי לאדם שיש לו מרכז פנימי, עוגן. בדרך זו של התפתחות אישית, אני לומדת כיצד להתבונן. הכלי של ההתבוננות מאפשר לי להבדיל בין גס לעדין, בין אמת לשקר. אני לאט לאט מתנקה ומנקה את המיותר. וככל שאני מתנקה יותר, אני יודעת שלא משנה מה יקרה בחיי, אני תמיד אדע כיצד להתנהל. עברתי לא מעט אתגרים מורכבים וקשים לאורך השנים, ובזכות הכלים של הלימוד, לא רק שעברתי אותם מבלי להתפרק ולהישבר לאלף חתיכות, אלא מינפתי את הקשיים והפכתי אותם להזדמנויות של גדילה. אשתף על כך קצת בהמשך.

הגעתי ללימוד כשאני אדם שלכאורה יש לו הכל בחיים, אבל בפנים חשתי חוסר שקט פנימי, עצבות לא מוסברת. היום אני אדם מאושר. ממש מאושר. אני מברכת על החיים שאני חיה. בית הספר מעניק כל כך הרבה כלים להתבוננות, לעבודה עצמית, למעברים פנימיים. אני מצליחה לזוז. באמת לזוז. אני באמת משתנה. וזה כל כך קשה עד בלתי אפשרי להשתנות. הכלים שמקבלים בבית הספר הם אובייקטיבים ומאפשרים שינוי אמיתי בחיים. יש לי מסגרת של יום, מסגרת של תירגול, אשר משמש לי מצפן ועוזר לי למקד את המטרה שלי שהיא גדילה והתפתחות אישית. ובזכות המסגרת הזו וצעדים קטנים יומיומיים שאני עושה אל עבר העצמי הטוב ממני, אני מצליחה לעשות תזוזות אמיתיות בחיי, ולחוות יותר ויותר את האושר הבלתי תלוי.

אני כבר לא לבד. אני נמצאת עם אנשים שמתענינים בחיים, בעצמם, בהתפתחות אישית, בשינוי. אנשים שואלים שאלות על החיים, מתוך צמא להשתנות ולגדול. הם מתבוננים בחיים שלהם כמוני, כצופים, ומגלים דברים מופלאים על עצמם. אנחנו חולקים יחד את העבודה שאנחנו עושים ומשמשים מראה אחד לשני. כשאני שומעת תלמיד מבית הספר מספר על העבודה הפנימית שהוא עושה, זה מרחיב את ליבי, ופוגש אותי באותם מקומות בהם אני עצמי נמצאת. זה מקצר את הדרך. זה מפרה אותי. זה מעשיר אותי. זה מאפשר לי לגדול במהירות, פי כמה מאשר אם היתי רק אני. אני לומדת על כוחה של קבוצה וכמה הוא משמעותי וקריטי להתפתחות אישית תקינה ונכונה. 

גיליתי שאני יכולה להשאיר מאחור את מה שלא נכון לי. גיליתי שאני חזקה משנדמה לי. גיליתי שיש בי עוצמות אדירות, שנשענות ויונקות מהמקום של התלמיד, זה שמתבונן על עצמו, זה שלוקח מרחק מהאירועים ומנסה ללמוד מהם על עצמו ועל המיקום שלו בחיים דרך כך, זה שמתאמן יום יום וגדל יום יום צעד צעד. בעבר היתי נדבקת להכל, גם לדברים שלא נכונים לי, העיקר שלא ישתנה. “אני אוהבת כשאין שינויים” למה? כי זה הכי בטוח. כי שינויים היו גורמים לי לתזוזה וכשהיתה תזוזה היתי כמו עלה נידף ברוח. אבודה. היום אני יודעת שמה שנכון לי צריך לצאת מחיי, ואני יכולה לעזוב אותו, ולברך על כך וגם לשמח. זוהי הוכחה להתפתחות אמיתית.