החיים זימנו לי התפתחות אישית למתקדמים, וחוויות שלקחו את הלימוד לקצה היכולת שלי של אז. ההבנה הכי עמוקה שהפכתי לאדם אחר נולדה אצלי לפני 10 שנים, כשהייתי צריכה לאסוף תרומות לאמא שלי, עבור השתלת כליה. עשיתי את הדבר הכי משוגע, וכדי לאסוף תרומות לאמא, פתחתי דוכן התרמה ברחוב רוטשילד בתל אביב, ושאלתי את העוברים ושבים אם היו רוצים לתרום לאמא. תוך חודשיים וחצי גייסתי 450 אלף ש"ח. אלו היו ימי ברכה, ימי מאמץ, בהם השתמשתי בכלים של הלימוד בצורה אדוקה. כבר גדל בתוכי המקום המתבונן, ואותו מקום עזר לי ליצור הפרדה ביני לבין האירועים ולתפקד בצורה יותר ניטראלית – דבר אשר עוזר לי למקם את עצמי במקום בו אני רוצה להיות בו ולא המקום שאליו האוטומטים שלו מובילים אותו. חויתי שאני צועדת במסלול של התפתחות אישית למתקדמים. אלו היו מאמצים מסוג אחר, שלא חויתי בכזו אינטנסיביות עד לאותה נקודה, וגיליתי בזכות כך עד כמה היכולת שלי היא גדולה, הרבה מעבר למה שחשבתי שאני מסוגלת.

בכל תהליך ההתרמות לא ביטאתי אפילו רגש שלילי אחד – לא בתוכי ולא מחוצה לי – וזאת כי בזכות ההתבוננויות הרבות במהלך השנים, כבר למדתי להכיר את המבנה הפסיכולוגי שלי, וידעתי שאם אעשה זאת, בגלל שהייתי תחת מאמץ עצום, הכל יקרוס ויתנפץ. הלימוד עזר לי להכיר את עצמי, ואיפשר לי להתנהל באופן שלא הייתי יכולה להתנהל בו לפני שהייתי תלמידה בבית הספר. זה היה הפרויקט הכי גדול שעשיתי אי פעם בחיי, ללא שום ידע מוקדם איך לעשות אותו, אבל האמונה והכלים של הלימוד איפשרו לי לצלוח את המשימה, ותוך שלושה חודשים מתחילת הפרויקט, עלינו עם אמא על "מטוס התרופה", כך אני קוראת לו,  ואמא קיבלה כליה חדשה וחיים חדשים. הרגשתי שצלחתי את השיעור הזה באופן בל יתואר, וכי "המסלול של התפתחות אישית למתקדמים" הולידה בתוכי מתנה חדשה, שהיא היכרות חדשה עם עצמי, אשר תשמש אותי הרבה בהמשך השנים הבאות.