בית הספר הבינלאומי למודעות עצמית פועל באמצעות מערכת שלמה של שיטות וטכניקות פסיכו-פיזיות, על שלושת הרמות של המכונה האנושית: המוטורית, הרגשית והשכלית. מערכת זו מאפשרת למי שבאים איתה במגע, להתקדם בעבודת המודעות העצמית המנחה אותם לעבר ראייה ברורה יותר של עצמם, ביחס למרחב, לסביבה, לחברה ולהווייתם. עבודת בית הספר יוצאת מנקודת ההנחה שהאדם במורכבותו חסרה לו המודעות למצב הווייתו ולמכניקה המתבטאת בו. האדם שחי במצב זה חווה בתוכו ריבוי של דחפים מנוגדים הנוטים לגבור זה על זה, ולכן מעמידים אותו במצב של אי ודאות ובלבול המחוללים בתוכו סבל. ככל שהאדם תופס את הדחפים האלו ומצבו הולך ומתבהר, באפשרותו להופכם להרמוניים ובהופכו לחוקר בבית הספר נפתחת בפניו האפשרות לפתור את הבעיות העיקריות של קיומו על ידי שחרורו ממצב הכאוס והסבל שבו הוא חי. ההזמנה של בית הספר פונה לכל אלו המחפשים בחיי היומיום אפשרות קונקרטית לעבודה התפתחותית, מתוך הרצון להפיק טרנספורמציה מיטיבה בעצמם, בסביבה בה הם פועלים וברחבי כוכב הלכת

כל מי שאי פעם יצא למסע, יודע כמה זמן ומשאבים יכולים לחסוך מפה ומצפן. ב"דרך", המאמן הוא זה שמורה על הכיוון. יש ברשותו את הידע והכלים כדי להביא אותנו אל יעדנו באופן המהיר ביותר.
מהי החשיבות של למצוא מאמן? ניקח דוגמא פשוטה: אם אני רוצה ללמוד להפליג, אגש אל הרב-חובל ואבקש ממנו ללמד אותי. הוא בוודאי ידרוש ממני לקחת חבל ולהתחיל לקשור קשרים, גם אם אחשוב שזו עבודה טיפשית ומכאנית בעוד השאיפה שלי היא לחצות את האוקיינוס ולהגיע לטריטוריות שטרם הכרתי. אם לעומת זאת אתבונן בענווה, תיפתח בפניי האפשרות ללמוד.
ברשותו של המאמן הידע והכלים כדי להפליג בבטחה בימות המאתגרים ביותר, וחשוב שתהיה ברשותנו המיומנות הזאת. למאמן יש אסטרטגיות מדויקות שיכולות לחסוך זמן יקר ומשאבים רבים: מאמן מנוסה יודע את חשיבות היכולת לקשור קשר בצורה טובה: קשר רופף יכול להוביל לעוגן שנאבד בים, למפרשים שלא ניתנים לשליטה, או אפילו לאונייה שטובעת. הוא יודע למשל שיש עתות שבהן צריך לפתוח את המפרשים ולשוט קדימה, ואילו בעתות אחרות לעומת זאת צריכים דווקא לעגון את האונייה ולהמתין שהסערה תחלוף. הוא גם יודע שמספיק שינוי של מעלה אחת בהגה כדי להימנע מסופה ולהגיע ליעד בשלום, גם אם עלינו לסטות מהתכנון המקורי.
במה עוד תורם המאמן? הוא מאפשר לימאי מתחיל לרכוש אוצר מילים משותף המבוסס על מונחים שאין אנו משתמשים בהם בשפתנו הרגילה, למשל: 'נמל', 'חרטום', 'ירכתיים', 'אסדה', וכן הלאה. בעזרת המונחים הללו, המאמן מלמד את הימאי את השמות והתפקודים של המרכיבים העיקריים של האונייה, כגון הגוף, מפרשים, הגה, משוטים, ואת הקשר שבין כל אחד מהמרכיבים הללו. השפה המשותפת הזאת מאפשרת להבין הוראות ולתקשר ביעילות עם חברי צוות אחרים

עבודת ההתפתחות אינה מאמץ אישי בלבד, אלא גם תרגול שנעשה בקבוצות. עיקרון זה מבוסס על הרעיון שהמגע עם חיים חדשים, חיים אמיתיים, יכול להתקיים רק תודות למאמץ משותף של קבוצת אנשים אשר מקבלים הכוונה מאדם שיש ברשותו הידע והכלים שמאפשרים את ההתפתחות של התודעה.
אף על פי שניתן להיחשף לקטעי רעיונות של עבודה זו במידה מסוימת באמצעות ספרים או באינטרנט, ניתן לחוות אותם במלואם רק תודות לעבודה קבוצתית. רעיונות אלה מועברים מבית ספר אחד למשנהו דרך שושלת ארוכת שנים. בעבודה קבוצתית מאורגנת, נוצרים תנאים שבהם ניתן ליישם ולוודא את אמיתות הרעיונות הנלמדים, שלא ניתן להבינם בדרכים אחרות. זוהי גישה שמסתמכת מאוד על תפקוד בתוך קבוצה. ההזדמנות לחלוק את החיפוש הזה עם אחרים, למזג את נקודות המבט והתובנות של סוגים שונים של אנשים ולגלות דברים שלבדנו לא ניתן לגלותם – אלו ועוד, הן הסיבות לעבודת קבוצה

"בית הספר הבינלאומי למודעות עצמית למען התפתחותו ההרמונית של האדם" הינו ארגון שמבוסס על מכלול של ידע עתיק המכוון להתפתחות, גדילה, ואבולוציה אישית. הידע שנרכש מושתת על לימוד עצמי מעשי מנקודת ראות של התפתחותו האפשרית של האדם, באמצעות עבודה בו-זמנית על ארבעת ממדי הקיום: הגופני, הרגשי, האינטלקטואלי, והרוחני.
המסלול שבית הספר הבינלאומי למודעות עצמית מציע (הידוע גם בשם "הדרך") מושתת על יסוד של תורה עתיקה שהובאה למערב בתחילת המאה הקודמת. הדרך אינה מציעה תשובות שרירותיות ומקובעות המבוססות על אמונה או דוגמות, אלא זוהי סינתזה ייחודית של תורות עתיקות שמטרתן פיתוח התודעה האנושית באמצעות יישום מעשי ווידוא של ידע.
קיימות דרכים רבות של התפתחות, במיוחד בתקופה זו שבה הידע של המזרח הגיע לחברה המערבית ואף השתלב בה במידה רבה. בניגוד לשלוש הדרכים המסורתיות של התפתחות אישית; עבודה עם הגוף (דרך הפקיר), עבודה עם הרגשות (דרך הנזיר), עבודה עם האינטלקט (דרך היוגי) – בדרך זו לא מתבקש מאיתנו לפרוש משגרת חיינו היומיומית אלא להיעזר בה, תוך שאנו מיישמים בחיינו היומיומיים את השיטות והכלים שרכשנו. הכלים שנלמדים מאפשרים שיפור בו-זמני של תפקודי חלקי המוח השונים: המוח הזוחלי, הלימבי, הקורטיקלי והניאו-קורטקילי, במטרה לפתח הוויה הרמונית שמסוגלת להגיב בצורה אינטליגנטית ויצירתית להזדמנויות ולאתגרים של החיים – סוג חדש של הוויה.
כמו תורות עתיקות רבות, בבסיס הדרך עומד הרעיון שאנו ישנים, ושאנו אפילו לא מתחילים לממש את הפוטנציאל יוצא הדופן שלנו כבני אדם. מטרתה הראשונה של עבודה זו היא לעורר אותנו לעצמנו כפי שאנו יכולים להיות. בבסיס עבודה זו ההשקפה שטרנספורמציה אמיתית אינה יכולה לנבוע מאידיאלים ותפיסות שנכפו מבחוץ על ידי החינוך והחברה, אלא מתוך מגע עם הרמות העמוקות ביותר של עצמנו והתפקוד ההרמוני של מכלול ההוויה שלנו.

הנחת היסוד שלנו היא שביכולתנו למצוא את התשובות לשאלות הקיומיות הללו, אך יכולת זו אינה מתממשת בדרך כלל. הטבע מפתח את האדם רק עד נקודה מסוימת ואז משאיר אותו לא גמור, בדיוק כפי שהוא יוצר חיטה אבל לא לחם, חלב אבל לא חמאה, ענבים אבל לא יין. וכפי שניתן לשכלל את תפוקת הטבע באמצעות עבודת אדמה, כך ניתן להפוך אותנו לישות שלימה באמצעות הבנת חוקי הטבע והיישום שלהם בחיינו הנפשיים.
משחר ההיסטוריה האדם נחשב ליצירה מיוחדת, הנפרדת מבעלי החיים, כפי שבעלי החיים נפרדים מהצמחים, והצמחים מהמינרלים. האנושות למעשה מהווה ממלכת טבע נפרדת, שתכונתה החשובה ביותרהיא האפשרות של מודעות עצמית. אנו נולדים עם היכולת להיות מודעים לעצמנו, אולם איננו מודעים לעצמנו, פרט לרגעים נדירים. אך רגעים אלה מייצגים חוויות שיא בחיינו, אותם רגעים נדירים שבהם אנו באמת מרגישים חיים.
מדוע שמודעות עצמית זו, שהיא זכותנו הטבעית כבני האדם, תצטמצם ותבוא לידי ביטוי לעיתים כה רחוקות ובאופן ספונטני בלבד? מדוע שלא נצליח לייצר מצב זה של מודעות עצמית באופן רצוני, לגרום לו להפוך להיות קבוע, שלא יאבד שוב? באשר לאדם הרגיל, המכשול העיקרי לביסוס מצב זה הוא בורותו ביחס לעצמו, ובפרט, ההנחה שמצב זה כבר ברשותו ללא כל צורך במאמץ. כל המודלים שהגיעו להתפתחות התודעתית הגבוהה ביותר, אינדיבידואלים כמו פיתגורס וגאוטמה בודהה, הותירו אחריהם את אותו המסר: אנו מסוגלים, באמצעות הכוונה נכונה ומאמץ נכון, להגיע למצבי תודעה גבוהים יותר. תחילה, לרגעים בודדים בלבד, אך עם הזמן אנו יכולים להאריכם ולקבע אותם. מורים אלה היו תמימי דעים גם לגבי שיטת ההתפתחות הזו: האימון של הרחבת התודעה נעשה באמצעות התבוננות עצמית, ידיעה עצמית,הגברת תשומת הלב, וזכירה עצמית.

מי אני? מהי משמעות הקיום? למה נולדתי? למה אני כאן? למה אנו סובלים? מהי מערכת היחסים שלי עם שאר האנושות? מהו הטבע האמיתי שלי? במוקדם או במאוחר כל אדם שואל עצמו את השאלות הללו, שאותן נוכל לתמצת בשאלה המהותית מכל, שהיא: לשם מה כל זה?  האדם הממוצע ממלא את ימיו בכל מיני פעילויות ארציות והסחות דעת שלא מותירות לו סיכוי להרהר לעומק במשמעות הקיום שלו. אולם ברגע שבו נובעות בתוכו השאלות הללו, אין מנוס מלהתמודד עימן. הן בוערות בתוכו, ותשובות אינטלקטואליות גרידא לא מספקות לו מרגוע. הוא עשוי לקרוא ספרים העוסקים בפסיכולוגיה האנושית, במשמעות הקיום, שעל אף שעשויים להיות מעוטרים במשפטים מעוררי מחשבה ובמשלים פואטיים, אין ביכולתם לחולל שינוי של ממש. רק החוויה האותנטית של התעוררות-עצמית ביכולתה לספק תשובות אמיתיות לשאלות אלה. ההתנסות האישית היא העדות האולטימטיבית לָאֱמֶת. מעטים הם האנשים אשר מעיזים לחפש תשובות לשאלות הללו באופן אקטיבי ומתמשך. הם עשויים להיות נערה החוששת מהאתגרים האדירים שצופן לה עתידה, או איש בגיל מתקדם השקוע בתחושת פספוס כואבת. הם עשויים להיות אדם שחי בעוני, המסתכל מעלה ממצוקותיו בסקרנות, או אדם עשיר שמביט מטה מארמונו בתחושת ריקנות. למרות ההבדלים במציאות החיצונית שלהם, כל אחד מהם מרגיש אבוד במבוך הסתירות של מציאותם הפנימית, שמאמציהם הקודמים לא אפשרו להם לנווט דרכו. אולם, אלה שמתמידים לחפש, הם נכנסים דרך דלתות שונות לאותו החדר כדי לחבור למחפשים אחרים שמוצאים את הלימוד המועבר ממורה לתלמיד.

כל מי שאי פעם יצא למסע, יודע כמה זמן ומשאבים יכולים לחסוך מפה ומצפן. ב"דרך", המאמן הוא זה שמורה על הכיוון. יש ברשותו את הידע והכלים כדי להביא אותנו אל יעדנו באופן המהיר ביותר.
מהי החשיבות של למצוא מאמן? ניקח דוגמא פשוטה: אם אני רוצה ללמוד להפליג, אגש אל הרב-חובל ואבקש ממנו ללמד אותי. הוא בוודאי ידרוש ממני לקחת חבל ולהתחיל לקשור קשרים, גם אם אחשוב שזו עבודה טיפשית ומכאנית בעוד השאיפה שלי היא לחצות את האוקיינוס ולהגיע לטריטוריות שטרם הכרתי. אם לעומת זאת אתבונן בענווה, תיפתח בפניי האפשרות ללמוד.
ברשותו של המאמן הידע והכלים כדי להפליג בבטחה בימות המאתגרים ביותר, וחשוב שתהיה ברשותנו המיומנות הזאת. למאמן יש אסטרטגיות מדויקות שיכולות לחסוך זמן יקר ומשאבים רבים: מאמן מנוסה יודע את חשיבות היכולת לקשור קשר בצורה טובה: קשר רופף יכול להוביל לעוגן שנאבד בים, למפרשים שלא ניתנים לשליטה, או אפילו לאונייה שטובעת. הוא יודע למשל שיש עתות שבהן צריך לפתוח את המפרשים ולשוט קדימה, ואילו בעתות אחרות לעומת זאת צריכים דווקא לעגון את האונייה ולהמתין שהסערה תחלוף. הוא גם יודע שמספיק שינוי של מעלה אחת בהגה כדי להימנע מסופה ולהגיע ליעד בשלום, גם אם עלינו לסטות מהתכנון המקורי.
במה עוד תורם המאמן? הוא מאפשר לימאי מתחיל לרכוש אוצר מילים משותף המבוסס על מונחים שאין אנו משתמשים בהם בשפתנו הרגילה, למשל: 'נמל', 'חרטום', 'ירכתיים', 'אסדה', וכן הלאה. בעזרת המונחים הללו, המאמן מלמד את הימאי את השמות והתפקודים של המרכיבים העיקריים של האונייה, כגון הגוף, מפרשים, הגה, משוטים, ואת הקשר שבין כל אחד מהמרכיבים הללו. השפה המשותפת הזאת מאפשרת להבין הוראות ולתקשר ביעילות עם חברי צוות אחרים